<h1>הפרדס לרש"י סימן פ"ה</h1>
<h2>דף לח:</h2>
כל שדרכו ליאכל חי ואכלו מבושל כגון פירות מברך שהכל דכיון דאישתני דרכו והלכתו אישתני לברכה פחותה. וכל שדרכו ליאכל מבושל ואכלו חי מברך שהכל דהא אכיל ליה שלא כדרכו וסגיא ליה בהכי ובמבושל מברך בורא פרי האדמה שעיקרו לכך נברא לאכול דרך בישול. ובגמרא דכיצד מברכין מפרש דהיינו כרתי כרישים שהאוכל חי בטל דעתו. ואומר אני בצלים ולפתות דרכן נמי ליאכל במבושל והאוכלו חי משונה הוא ולומר שהכל. אבל ירקות מוכחינן בגמרא שאין דרכן לאכול בשלקות אלא חיין כגון חזרת ועולשין וכרפס שחליים וכיוצא בהן ואי בשיל להו לא בריך ולא מידי ודעתי מכרעת. ערמונים לא נבראו אלא לצורך בישול והמבשלן במים מברך בורא פרי העץ והאוכלן חיין משונה הוא בעיני ושהכל מברך וקרוב אלי כן בחבושין ותלויה זו בידי כי לא שמעתיה. ופעמים ראיתי את רבי שהביאו לפניו על השולחן אגוזים בדבש לא נשתנה פרי מהוויתו ואין זה בישול והאגוזין עיקר, ובעיני דבש הוי עיקר אלא כדאי לסמוך עליו.
